עוד 30 ימים בדיוק אני אהיה בת 40.
במסגרת שנת הלפני ארבעים, המלאה בהרהורי נפש, את מקבלת על עצמך כל מיני החלטות. כן, זהו גיל עם משברים לפי הספר (עד כדי כך שיש ימים בהם את שואלת את עצמך כמה קלישאה את יכולה להיות?!), אבל כמו שאמרו גדולים וחכמים ממני- אין דבר כזה משבר, יש אתגר והזדמנות.
אז במסגרת ההזדמנויות שאני נוהגת לעיתים לזמן לעצמי, החלטתי השנה גם להציב לעצמי כמה אתגרים.
והנה אני כאן, חוזרת לבלוג, לפינה הקטנה והחשופה שלי בעולם הוירטואלי, כדי לחגוג 30 ימים לפני גיל 40 ולהציב את האתגר הבא:
כל יום במשך 30 הימים הקרובים,אני מתחייבת להעלות פוסט אחד לבלוג שלי. אני חוזרת למקורות. הבלוג הזה התחיל מעמוד בפייסבוק בו רציתי להעלות דבר אחד שמח בכל יום- מכאן הגיע שמו: One Happy A Day.
עכשיו אני לא מבטיחה שמה שיקרה פה בהמשך בהכרח יהיה שמח, אבל כל יום, במשך 30 ימים, עד שאני הופכת לאישה בת 40, אני מבטיחה להעלות מחשבה, תובנה, אולי רק תמונה. משהו ממני.
זה לא הולך להיות פשוט חברות וחברים. יש פה חופש גדול שאורב בקצוות, חופשה יוונית מפנקת בפתח ועוד משימות / הצגות/ עבודה / משפחה וחם חם חם!
אז למה אני עושה את זה?
אחת ההחלטות שהגעתי אליהן השנה היא שאני רוצה לכתוב יותר. לכתוב הרבה. ולהעיף את הכתיבה למעלה. כל אדם כותב יודע שבשביל להתחיל לכתוב צריך פשוט...אהמ...לכתוב. אז הנה.
החלטה אחרת היתה שאני משילה מעצמי מעכבים. אני מתארת לעצמי שיגיע עוד פוסט נוסף על ההחלטה הזאת, אבל לעת עתה רק אומר שכל פוסט שאכתוב במהלך 30 הימים האלה מרגיש לי כמו קילוף עוד שכבה דקה אחת. אנחנו מחפשות את ה-Essence. ולא רק בשגרת טיפוח קוריאנית.
ומה חוץ מזה? דוקומנט. עניין. תיעוד עצמי. וכבר אמרתי- האתגר.
אז תעזרו לי לא להתייאש? לא להפסיק באמצע? לסיים את זה כמו גדולה עד שאהיה גדולה באמת? (כי 40 זה לא ה-30 החדש ולא משנה מה כולם אומרים לכם!)
מתחילים. שלוש, ארבע ו...
זה היה הפוסט הראשון.
