בתמונות:
חוות איצטרובל בעמוקה, ממש באמצע יער בירייה.
טיול בעיר צפת.
*
בכל זאת, כמה מילים, אבל לא שלי. מתוך הספר שקראתי במהלך החופשה הזאת (ומעמוד 20 עד 60 רק מיררתי בבכי)- תולדות האהבה של ניקול קראוס:
*
"שפתם הראשונה של בני האדם היתה מחוות ידיים.
לא היה שום דבר פרימיטיבי בשפה שזרמה מידי האנשים, שום דבר שאנו אומרים כיום שלא היה יכול להיאמר במגוון התנועות האינסופי שאפשר להפיק באמצעות העצמות העדינות של האצבעות ומפרקי הידיים. המחוות היו מורכבות ומעודנות, כרוכות ברגישות של תנועה שאבדה לנו כליל מאז.
בעידן הדממה אנשים תיקשרו יותר, לא פחות.
צורכי ההישרדות הבסיסיים הכתיבו תנועה כמעט בלתי פוסקת של הידיים, ועל כן רק בשעת השינה (ולפעמים גם אז לא) לא אמרו בני אדם דבר זה לזה.
לא היתה הבחנה בין מחוות השפה למחוות החיים".
אחרי החגים שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה