סופשבוע אחד נתקענו בבית. מכירים את זה שמרוב תכנונים של כל השבוע לא תכננתם מה לעשות בסופו, ואז אתם מוצאים את עצמכם שבויים במשחקים של דמויות דמיוניות כי אתם לא רוצים שהילד יראה עוד טלויזיה כשכל מה שבעצם לכם בא לעשות זה לשכב על הספה ולראות את הפרק הבא של בית הקלפים? אז כזה.
לא היה לנו רעיון לשום פעילות מעניינת ולא היו לנו כוחות לנסוע רחוק, אז דקה לפני שהשתגענו והתחלנו לצרוח החלטנו לצאת לסיבוב. כן, סתם ככה. סיבוב מחוץ לבית. טיול רגלי ארוך בשכונה.
כשגרנו בלונדון היינו עושים את זה כל הזמן. פשוט יוצאים לשוטט. זה היה די ברור ששם כבר ניתקל בדרך במשהו מופלא. לא תיארתי לעצמי שיהיו לי הפתעות מיוחדות בלב העיר הרצליה. כמה שמחתי לגלות שטעיתי.
את רחבת הדשא הגדולה והנעימה של מוזיאון הרצליה לאמנות אני מכירה מאז שאני ילדה. היינו נפגשים שם עם החבר'ה. לתוך המוזיאון עצמו לא נכנסתי מאז שעשיתי שם סיור עם בית הספר בכיתה ה' אני חושבת...הרבה שנים עברו מאז, והמוזיאון נראה נפלא. הוא שופץ וסיור בתוך החלל הפנימי מגלה חדרים ומעברים מפתיעים. התערוכה מקורית ומעניינת ויש תחושה של העזה בבחירת העבודות. יצירות של אמנים בהשראת ענפי ספורט (שלכת של מטקות בתמונה למעלה), פיסול מחלקי מטוסים שנמצאו בשדה התעופה בהרצליה, ועוד. האפרוח נהנה מאוד, ואני, כמו תמיד, נהניתי לשמוע את הפרשנות שלו ליצירות האמנות. מי שרוצה יכול לקנח את הסיור בגלידה על הדשא, או לקחת טייק אוויי ממסעדת צ'יינה קלאס הסמוכה- הסינית המיתולוגית של הרצליה ולעשות פיקניק. הרי לכם יום בילוי אמיתי עם תוספת השראה לנשמה. בלי שהתכוונו.
אם יוצאים- מגיעים למקומות נפלאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה