יום שבת, 30 במאי 2015

עיצוב וירטואלי

הקיץ מתקרב ואיתו תקופת השינויים. אנחנו מתבשלים יפה בחום כדי שכשיגיע ספטמבר יוולד משהו חדש. אז לכבוד החום הגדול, ולכבוד שינוי המגורים המתקרב, אני מזמינה אתכם לעשות איתי סיור השראה וירטואלי, במזגן.
בא לכם לעצב את הדירה מחדש? מחפשים רעיונות? סתם אוהבים פורנו-דירות? זה המקום בשבילכם. התרווחו על הספה, שתו משהו קר ונצא לתחנה הראשונה להיום.

תחנה ראשונה: הסלון:
1.הספה הזאת. מסגרת העץ מדהימה, הצבע מתאים להכל, והיא גם נראית כזו שאפשר להירדם עליה בכיף.



2. השטיח. כי תמיד צריך משהו משמח לכפות הרגליים.



3. השידה הזאת. אפשר גם אחרת. העיקר שנשתמש בארגזים.



4. החלון הזה. בגלל שהוא צהוב.



5. הקיר הזה, ומה שמתחתיו.



6. האווירה הזאת. לקיץ רומנטי ויצירתי במיוחד.



הגענו לסוף התחנה הראשונה. אם לא שבעתם ובא לכם עוד,אתם מוזמנים להמשיך לתייר עצמאית ב-  Pinterest  שלי.

עד הסיור הבא, שיהיה סופשבוע רגוע. 

יום רביעי, 27 במאי 2015

פינת היצירה

כמו דג במים

ימי החום הגדול כבר כאן, מוקדם מתמיד, וכל רעיון לפעילות מחוץ לבית נשמע מופרך לחלוטין- אז הנה אפשרות חדשה לזמן איכות ויצירה עם הילדים, ממש בתוך המזגן. הנושא הוא אפילו דגיג, כדי להזכיר לנו את הקיץ והים, למרות שאתם יכולים לקחת את הרעיון ולעוף איתו לאיזו דמות שעולה בדעתכם.

החומרים הדרושים:
דף בריסטול
מספריים
אטבי כביסה
טושים צבעוניים
סלוטייפ / דבק פלסטי

אופן ההכנה:
מציירים את הדג (או כל דמות אחרת שיכולה לפעור פה), מקשטים, גוזרים בזהירות לאורך הפה לשני חלקים. מדביקים לאטב ומשאירים מקום לאצבעות לתפוס בקצוות.
מתחילים לשחק ולהפעיל את הדמיון.
משחק קריר ונעים!










יום שישי, 22 במאי 2015

בתים של אחרים - הבית של אילור

בעוד כמה חודשים אנו עתידים לעבור לדירה משלנו. לקראת המעבר המרגש והממשמש החלטתי ליצור פינה חדשה בבלוג, ושמה: "בתים של אחרים".
בפינה אבקר את כל מי שיתן לי לבוא לבית שלו, לראות איך הוא חי ולקבל השראה. אני צריכה רעיונות עיצוב, אוהבת לקבל השראה ומאוד אוהבת להציץ לאחרים...:)
אז אם בא לכם לתת לי להציץ לכם, צרו קשר!

הבית של אילור ועמית

החלוצה האמיצה לתת לי להיכנס לדירה שלה היתה אילור, שהיא גם במקרה אחותי. לאילור יש טעם משובח והיא מהווה עבורי מקור השראה עיצובי בלתי נדלה, אז ממש שמחתי שהיא הרשתה לכם להציץ- תודה אחותי על הפרגון!
אילור גרה בדירה בגבעתיים עם עמית ודן (האחיין הכי מתוק) בן שנה ועשרה חודשים. היא אפילו הסכימה לענות על שאלון אבן הפינה:

סטטוס: שכירות
כמה זמן: 4 שנים
הכי אוהבת בדירה: את המיקום שלה, ואת החלון הגדול.
הכי שונאת בדירה: כל מה שיש לו צבע בז'.
בית החלומות: לופט שהיה פעם מבנה תעשייתי









מה שאני הכי אוהבת בדירה: 
- מה שאפשר לעשות על הקיר בעזרת סלוטייפ שחור
- את השולחנות הצהובים מגולף
- ארגון תליית התמונות וסידור המדפים- דבר שרק אנשים עם סטייל
מסוגלים לעשות בקלות ותוך זמן קצר.

אבן הפינה הראשונה של הפינה החדשה הונחה. היה לי ממש כיף. 
אם היה גם לכם, תכתבו לי בתגובות כאן למטה. 
עד לביקור הבא, סופשבוע נעים!









יום שלישי, 19 במאי 2015

Pizza Night




כשהייתי נערה צעירה בהרצליה, היה לנו מנהג בחבר'ה להיפגש בלב העיר לפיצה. פיצה היתה הלב החברתי של לב העיר. מאז הימים ההם גדלנו, התבגרנו והרבה פיצות עברו מבלי שניתן בהן ביס (כי הלא אמרו לנו בלי סוף שצריך לשמור על המשקל), אבל כמו בחיים- כשחיים טוב- יודעים שכל דבר במידה, ומדי פעם, לא מזיק להכניס קצת גבינה נמתחת ובצק פריך לפה- וללב.
פיצה דון פרדו הזמינו אותנו לטעום ולכתוב לכם אם היה טעים (היה!), וזו היתה הזדמנות מעולה לערב פיצה משפחתי. אני תמיד אוהבת חגיגות ואם אפשר לצרף אליהן את המשפחה שלי זה טוב במיוחד. בכלל, נחמד היה לצאת מהשגרה ובמקום לאכול חביתה וסלט בבית לאכול ארוחת ערב בחוץ ובפיצה הרי יש כמעט את כל אבות המזון! (וגם כמה אימהות...)
אז היה טעים והיה נעים, גל, בעל המקום, הניף פיצות אל-על והיה גם חמוד במיוחד כשראה שמשולש פיצה נפל מהיד של נערה שרק קנתה אותו ומיד הציע להחליף ( איש טוב באמצע הדרך!), האפרוח טרף ומהמשפחתית הענקית שקיבלנו לא נשאר כמעט דבר...
פיצה דון פרדו, מאה אחוז גבינה, על לבנים, בן גוריון 13, הרצליה.
חזרתי, קצת, ללב העיר.






יום ראשון, 17 במאי 2015

שבת מנוחה





שבת מנוחה. שבת רביצה. של קריאה בעיתונים. של עיניים נעצמות על הספה.
של כלום. של שום דבר. של הכל.


מתוך כתבה מאלפת על הלן סיקסו בעיתון הארץ בשבת הזו:

"כתבי! ששום דבר לא ימנע בעדך, ששום דבר לא יעצור אותך- לא גבר, לא מכונה קפיטליסטית מטומטמת שבתי ההוצאה לאור שלה הם שופטים-פוסקים ערמומיים ומתרפסים של כלכלה הפועלת נגדינו ומאחורי גבינו, גם לא את עצמך....
כתבי! והטקסט שלך, בחיפוש עצמו, יזהה את עצמו כיותר מבשר ודם, כבצק נילוש, עולה, מתמרד.

האישה חייבת לכתוב בעצמה- את עצמה. האישה צריכה לכתוב באמצעות גופה, להמציא את השפה הבלתי נלקחת שתנצץ את המחיצות, המעמדות, הרטוריקות, הסדרים והקודים, שתציף, תפרוץ, תתגברי על השיח המאופק הסופי...האישה צריכה להביא אל השפה את התשוקות, התחושות, המקצבים של הגוף. לכתוב בדיו לבנה- הלא היא הדיו של הגוף"