שבת מנוחה

שבת מנוחה. שבת רביצה. של קריאה בעיתונים. של עיניים נעצמות על הספה.

של כלום. של שום דבר. של הכל.

מתוך כתבה מאלפת על הלן סיקסו בעיתון הארץ בשבת הזו:

"כתבי! ששום דבר לא ימנע בעדך, ששום דבר לא יעצור אותך- לא גבר, לא מכונה קפיטליסטית מטומטמת שבתי ההוצאה לאור שלה הם שופטים-פוסקים ערמומיים ומתרפסים של כלכלה הפועלת נגדינו ומאחורי גבינו, גם לא את עצמך....

כתבי! והטקסט שלך, בחיפוש עצמו, יזהה את עצמו כיותר מבשר ודם, כבצק נילוש, עולה, מתמרד.

האישה חייבת לכתוב בעצמה- את עצמה. האישה צריכה לכתוב באמצעות גופה, להמציא את השפה הבלתי נלקחת שתנצץ את המחיצות, המעמדות, הרטוריקות, הסדרים והקודים, שתציף, תפרוץ, תתגברי על השיח המאופק הסופי...האישה צריכה להביא אל השפה את התשוקות, התחושות, המקצבים של הגוף. לכתוב בדיו לבנה- הלא היא הדיו של הגוף"