יום חמישי, 28 ביולי 2016

מה לעשות עם התינוק שלך - פוסט ראשון בסדרה

אז את בחופשת לידה קצרה או שאולי החלטת להאריך אותה, או שיש לך מן עבודה כזאת (כמו במקרה שלי) שבה את מצליחה גם לעבוד וגם להישאר בבית עם התינוק שלך. איזה כיף לך - יגידו אחדות, את זכית והוא זכה - אחרות יריעו בשמחה. בואו נגיד את האמת: יום שלם עם התינוק בבית? אפשר להשתגע. 
מה לעשות איתו בבית כל היום? כמה פעמים אפשר להסתובב בקניון? לא מיצינו כבר את הקפה במרכז המסחרי? וכמה אייטיז נשמע הביטוי "מרכז מסחרי"?! תמיד כשעולות בך הרבה שאלות, שבי דקה בשקט, תעצמי את העיניים והתשובה תופיע בפנייך. התשובה שלי הופיעה - קבלו אותה! פינה חדשה בבלוג! או בקיצור- מה לעשות עם התינוק שלך (כשכבר בא לך לתלוש לעצמך את כל השיערות מהראש אם משהו היה נשאר שם אחרי כל הנשירה המטורפת הזאת).
פה אני אציע לעצמי הצעות לפעילויות, אנסה ליישם אותן וגם לתת לכן חוות דעת (ותמונות פוטגניות במיוחד, כמובן). מוזמנות לקחת את הרעיונות ולספר לי איך היה, או להציע את הרעיונות שלכן (ואני אשמח לרעיונות שלכן!). אז קדימה, הפוסט הראשון בסדרה, הולכים לפארק.

מה לעשות עם התינוק שלך בפארק 
-או- המדריך להשרדות בפארק, בישראל, בסוף יולי 
כשגרתי בלונדון, בילוי עם תינוק בפארק היה דבר שבשגרה. בכל שכונה שמכבדת את עצמה יש פארק מטופח ורחב ידיים, ולמרות שמזג האוויר רוב הזמן אפור, הנטייה היא תמיד להגיע לטיול עם העגלה או איזה פיקניק קטן עם פירות שבארץ עולים כמו חצי משכורת שלך (אוכמניות). החלטתי שמה שטוב ללונדון, טוב גם לרמת גן, ויצאתי עם הגורון לבילוי בפארק הלאומי.

הדברים שאת חייבת לקחת איתך לבילוי עם התינוק בפארק:

1. מחצלת. רצוי פוטוגנית. מומלץ עם כוכבים. מומלץ גם להלביש את התינוק ואת עצמך בצבעים שישתלבו יפה עם המחצלת שלך.
2. כובע קש. גם יגן עלייך מפני השמש בדרך מהאוטו לפינה הקסומה שבחרת לעצמך, וגם מצטלם ממש יפה על המחצלת.

3. צעצועים לתינוק שלך. הוא צריך שיהיה לו משהו להעסיק את עצמו בזמן שאמא שלו מתכננת מאיזו זווית צילום הדשא הזה נראה יותר כמו דשא באירופה.


4. ספר מהספריה. רצוי כזה שנכתב על ידי דמות מגניבה ומעוררת השראה, שמספרת על החיים המגניבים שלה לפני שיש לה ילדים.

5. קופסה עם פרי העונה. קטן, חמוד ושאפשר לנשנש בקלות.


6. את הטלפון שלך. אחרת איך תוכלי להנציח את הרגע בו את מביטה על התינוק שלך והוא מתפעל מהשמיים?!



התארגנת? יופי. אחרי שסיימת לצלם מכל זווית אפשרית, שכבי על המחצלת לצד התינוק שלך, פתחי את הספר שלך ואל תשימי לב למשפחה שבאה לפתוח שולחן שני מטר ממך או לשלישיית הנערים שהחליטו להתמקם עם בירות וסיגריות בדיוק תחת העץ שלך. תמעכי את החרק הלא ברור שהחליט לטפס על הרגל שלך, תזכרי שאת בעצם כנראה אלרגית לדשא, ותשמחי שלרבע שעה לפחות, הצלחת לדמיין שאת באירופה.
*משהו קטן וטוב: פינוק משמח לקיץ! החברות שלי בסבוקלם ביקשו שאספר לכם שלכבוד הקיץ כל קו המוצרים שלהם לתינוק מוצע ב-25 אחוז הנחה! אז יאללה לכו לפנק את התינוק שלכם (קרם הגוף הטיפולי שלהם לתינוק יכול אגב לעזור עם העקיצה שחטפתם מהחרק הלא ברור). תהנו!
אהבתם את הפינה החדשה? יש לכם רעיונות נוספים או סתם דברים חמודים להגיד לי? תכתבו לי בקומנטס כאן למטה :)







יום חמישי, 21 ביולי 2016

הגולן קורא לי

כבר כמה שבועות (אולי אפילו חודשים) שאני מרגישה שאני חייבת חופש. התחושה הזאת מורגשת בנימים הכי דקים של הנפש, הורידים שלי זועקים לקצת אויר לנשימה לפני שהם מתנפחים וגורמים לי להתנפל על מישהו מרוב עצבים. זרקתי קצת רמזים, ואז אמרתי את זה באופן גלוי וברור, ואז פשוט צרחתי את זה. אני צריכה חופש. לא משנה לי לאיפה, לא משנה כמה זמן, תנו לי טיפה של משהו אחר, לשנות פאזה, לראות מראות חדשים, לצלול למחשבות בנסיעה ארוכה במיוחד. אז בסופו של דבר זה קרה. אחרי הכל, כמה כבר אפשר להתעלם מהפרצוף הממורמר והרוטן שלי? חיפשנו וגיששנו ועלינו לרמת הגולן. חוץ ממזג האוויר המהמם אפילו בקיץ, גילינו כמה מקומות מתוקים שאני חייבת לשתף איתכם. אז בבקשה:

היום הראשון

De Karina
יצאנו יחסית מאוחר בבוקר, אחרי קניות (למינגול שתכננו לערב), אחרי תנומות והאכלות ונסיעה עם עצירה אחת (!), הגענו ישר לקיבוץ עין זיוון לביקור וסדנא במפעל השוקולד הקטן De Karina. נכנסנו לחנות שוקולד מתוקה והובלנו לתוך חדר בו ראינו סרטון המספר על הקמת המפעל על ידי השוקולטיירית קארינה- העולה החדשה מארגנטינה, כשמיד אחריו נכנסנו להצצה בתהליך הכנת השוקולד (פעם ראשונה שגיליתי איך מכינים מקופלת!), וכמובן, איך אפשר בלי - טעימות. תנו לי להרגיע אתכם- השוקולד טעים. אח"כ נכנסתי עם האפרוח הגדול לסדנת שוקולד חמודה בעוד אבא שלו לוקח את הגור הקטן להסתלבט על הדשא בחוץ.
הסדנה

המוצר הסופי לפני קירור

משתובבים עם קופסת הפרלינים שקיבלנו מתנה בתום הסיור
קיבוץ אורטל
אחרי הסיור נסענו לקבל את החדר שהזמנו בקיבוץ אורטל. החדר שאנחנו הזמנו היה בסיסי ביותר, אבל אם מתחשק לכם להתפנק, יש להם גם בקתות עץ יפות יפות שעושות חשק לבוא לשם בחורף (בשלג, ובלי ילדים). הקיבוץ עצמו מקסים, וכמו שתראו בתמונות, מסודר היטב למי שרוצה שטח פתוח וירוק להתרוצץ בו תוך כדי שאיפת ריח הקבבים על האש.
כאן היה החדר שלנו

כאן האפרוח מתכונן למנגל 
כאן האפרוח מגרש זבובים

היום השני

פינת החי ויקב אורטל
אחרי סיבוב רגלי באוויר האירופאי היבש וביקור בחדר האוכל, הזדרזנו לבקר באטרקציות שמציע הקיבוץ. טיילנו במיני-ZOO קטן וחביב, מתאים מאוד לילדים שאוהבים לגלות חיות (וללטף כלב פירנאי מדהים אחד), ואחרי שמילאנו את חובתינו החינוכית ההורית, סרנו לביקור ביקב אורטל, עם הסברים וקצת טעימות (אז מה אם עשר בבוקר?!). גם כאן, אל דאגה- היין טעים. מאוד אפילו.
 מאחורה זה גמל אמיתי

מאחורה זה חביות אמיתיות

עשר בבוקר זה לגיטימי, התינוק במילא נרדם
החול יכול
כטוב ליבינו ביין נסענו שוב לקיבוץ עין זיוון, לאטרקציה שהתגלתה כאחת ההצלחות של הנופשון - החול יכול. הסיפור של המשפחה שהקימה את המקום המופלא הזה באמת מדהים, ובגלל שהיינו מעט אנשים במקום אני ממש שמחה שיצא לי לשמוע אותו. פשוט מעורר השראה. לשי וימית, בעלי המקום היתה בריכה טיפולית במרכז, ליד ראשון לציון, אבל הם חלמו על בית משלהם בצפון. לאחר בדיקות וחיפושים מכרו את העסק במרכז, ארזו את שתי הבנות והגיעו לקיבוץ עין זיוון. מסיבות שונות לא התאפשר בידם להקים שם את הבריכה, והם לא ידעו מה לעשות. הם קיבלו שטח של לול, ושי, שהוא בעל ידי זהב (ובנה את המקום בעצמו) חשב אולי לפתוח שם נגריה. ימית, אישתו, היא מטפלת בילדים, היתה מטפלת גם בבריכה שהיתה להם ורצתה ארגז חול שישמש כמצע טיפולי. הם לא ידעו מה יעשו, וממה יתפרנסו, כשבליל ירח בהיר אחד (כך סיפר שי) עלה בימית הרעיון למקום הזה. מקום שהכל עושים בו מחול, ורואים שהוא באמת יכול הכל. בכניסה למתחם החול יש דגמים של ספינות שבנה סבא צביקה (אבא של ימית), ושי מסביר ברוחב לב על כל פינה ופינה ועל כל סוגי החול. 
מאחורי הגלגל תוכלו להציץ בספינות של סבא צביקה



 ציור  בחול



דליים של ארמונות 



והנה הארמון עומד להיות מקושט בחול צבעוני

אחרי הפעילות המהממת היינו ממש רעבים אז נסענו לכפר הדרוזי מסעדה ועשינו פגישה עם סמבוסק בבית שלו (בית הסמבוסק)


אחה"צ קפצנו לבריכה בקיבוץ מרום גולן, ואז שוב, קצת שיפודים על האש...

היום השלישי
את היום האחרון בחופשונת שלנו פתחנו שוב בבריכה
לדעתי אפילו רק הריח של הכלור גורם לילדים להתעייף, גם בלי להיכנס למים. אחרי התארגנות אמרנו ביי לקיבוץ ויצאנו לדרך. רצינו לבקר בבית הריבות, בקדמת צבי, נסענו לשם אבל אז גילינו שהמקום סגור בשבת, אז במקום ריבה הבאתי רק תמונה
למרות שכתוב פתוח- היה סגור
יקב אסף / בית קפה Adika
בשלב הזה כבר היינו ממש רעבים (בכל זאת, בריכה והכל), וחיפשנו מקום לאכול בו. ברשימת המסעדות שקיבלתי בקיבוץ אורטל היה כתוב שם של בית קפה באיזור אז נסענו לשם. איזו הפתעה נעימה וטעימה!
כל המתחם של יקב אסף פסטורלי להפליא. לצד היקב יש שתי בקתות עץ לאירוח ואת בית הקפה שלמען האמת מזכיר יותר בר יין תל-אביבי. האוכל הוא למעשה מבחר מאזטים קטנים שהולכים כל כך טוב עם יין עד שממש הצטערנו שצריך לנהוג עכשיו את כל הדרך חזרה. ביררנו (שוב, במסגרת הפנטזיה על סופ"ש רומנטי נטול ילדים), והמקום מספק חבילות הכוללות לינה, שלוש ארוחות ביום ו-אהמ...יין חופשי. מה שנקרא- בואו ואל תצאו מהחדר.
Adika

סלט חסה. התענגתי על כל עלה
סיימנו לאכול והתחלנו לנסוע הביתה. היו מלא עצירות בדרך (אחת מהן במקדולנדס, לא צילמתי). המוח מרגיש מאוורר, הנשימה טיפה התרחבה ומה שהכי ברור זה שחופשה היא, בכל זאת, מוצר צריכה בסיסי.





יום שישי, 8 ביולי 2016

אלבום תמונות - וגם: תחרות!

כבר כמה שבועות מסתובבת לה מחשבה טורדנית במוחי: צריך לעשות אלבום.
כן, אלבום. אלבום תמונות למזכרת. אלבום יפה כזה, שאפשר לדפדף בו. שיש בו תמונות אמיתיות מחומר שאפשר למשש. אלבום שאצבעות דביקות וקטנות יצביעו על הדמויות שבו בעוד כמה שנים ויגידו- הנה אמא, הנה אבא, הנה אני. ככה הייתי תינוק. 
לאפרוח הגדול שלי קניתי אלבום אמיתי שכזה כשנולד. עם כיס שקוף בכריכה לתמונה מהיום הראשון בעולם. פיתחתי תמונות והצלחתי למלא אותו עד גיל חודשיים. אחר-כך עברנו לספרים דיגיטלים שמזמינים באינטרנט ומכווצים שנים שלמות בכמה דפים. 
ועכשיו, אין ברירה. הגור החדש צריך אלבום משל עצמו! מה יהיה בעוד כמה שנים כשידפדף בתמונות מהברית של אחיו הגדול וישאל איפה הייתם כשחתכו לי? אז קניתי אלבום גם לו. גם הוא עם כיס שקוף. ועוד לא הצלחתי להביא את עצמי לשבת (לילות שלמים-זה בטוח) מול המחשב, ולהעביר תמונות נבחרות לדיסק על מקל שיגיע לחנות הצילום. חייבת לעשות את זה, נכון? התמונות מצטברות, המבחר רק גדל, הזמן הפנוי רק קטן והאלבום עם הכיס צובר עוד אבק. חובה אמהית לא פתורה בין שלל המטלות. במקום זה, בנתיים, אני נשאבת לאפשרות הקלה וההו כה מגניבה, צוללת לתוך הנייד שלי ויוצרת מזכרת דיגיטלית שאני מקווה שאיכשהו בכל זאת תוכל להישמר.



ועכשיו לתחרות! אם חשקה נפשכם במזכרת מקצועית ושווה יותר, חברת סבוקלם יצאה בפעילות מקסימה בה אתם מעלים לעמוד שלהם בפייסבוק תמונה של האפרוח שלכם ומקבלים הזדמנות לזכות בצילומי משפחה מקצועיים. שיהיה משהו שווה לשים באלבום שלכם :)