הגולן קורא לי

כבר כמה שבועות (אולי אפילו חודשים) שאני מרגישה שאני חייבת חופש. התחושה הזאת מורגשת בנימים הכי דקים של הנפש, הורידים שלי זועקים לקצת אויר לנשימה לפני שהם מתנפחים וגורמים לי להתנפל על מישהו מרוב עצבים. זרקתי קצת רמזים, ואז אמרתי את זה באופן גלוי וברור, ואז פשוט צרחתי את זה. אני צריכה חופש. לא משנה לי לאיפה, לא משנה כמה זמן, תנו לי טיפה של משהו אחר, לשנות פאזה, לראות מראות חדשים, לצלול למחשבות בנסיעה ארוכה במיוחד. אז בסופו של דבר זה קרה. אחרי הכל, כמה כבר אפשר להתעלם מהפרצוף הממורמר והרוטן שלי? חיפשנו וגיששנו ועלינו לרמת הגולן. חוץ ממזג האוויר המהמם אפילו בקיץ, גילינו כמה מקומות מתוקים שאני חייבת לשתף איתכם. אז בבקשה:

היום הראשון

De Karina

יצאנו יחסית מאוחר בבוקר, אחרי קניות (למינגול שתכננו לערב), אחרי תנומות והאכלות ונסיעה עם עצירה אחת (!), הגענו ישר לקיבוץ עין זיוון לביקור וסדנא במפעל השוקולד הקטן De Karina. נכנסנו לחנות שוקולד מתוקה והובלנו לתוך חדר בו ראינו סרטון המספר על הקמת המפעל על ידי השוקולטיירית קארינה- העולה החדשה מארגנטינה, כשמיד אחריו נכנסנו להצצה בתהליך הכנת השוקולד (פעם ראשונה שגיליתי איך מכינים מקופלת!), וכמובן, איך אפשר בלי - טעימות. תנו לי להרגיע אתכם- השוקולד טעים. אח"כ נכנסתי עם האפרוח הגדול לסדנת שוקולד חמודה בעוד אבא שלו לוקח את הגור הקטן להסתלבט על הדשא בחוץ.

הסדנה

המוצר הסופי לפני קירור

משתובבים עם קופסת הפרלינים שקיבלנו מתנה בתום הסיור

קיבוץ אורטל

אחרי הסיור נסענו לקבל את החדר שהזמנו בקיבוץ אורטל. החדר שאנחנו הזמנו היה בסיסי ביותר, אבל אם מתחשק לכם להתפנק, יש להם גם בקתות עץ יפות יפות שעושות חשק לבוא לשם בחורף (בשלג, ובלי ילדים). הקיבוץ עצמו מקסים, וכמו שתראו בתמונות, מסודר היטב למי שרוצה שטח פתוח וירוק להתרוצץ בו תוך כדי שאיפת ריח הקבבים על האש.

כאן היה החדר שלנו

כאן האפרוח מתכונן למנגל 

כאן האפרוח מגרש זבובים

היום השני

פינת החי ויקב אורטל

אחרי סיבוב רגלי באוויר האירופאי היבש וביקור בחדר האוכל, הזדרזנו לבקר באטרקציות שמציע הקיבוץ. טיילנו במיני-ZOO קטן וחביב, מתאים מאוד לילדים שאוהבים לגלות חיות (וללטף כלב פירנאי מדהים אחד), ואחרי שמילאנו את חובתינו החינוכית ההורית, סרנו לביקור ביקב אורטל, עם הסברים וקצת טעימות (אז מה אם עשר בבוקר?!). גם כאן, אל דאגה- היין טעים. מאוד אפילו.

 מאחורה זה גמל אמיתי

מאחורה זה חביות אמיתיות

עשר בבוקר זה לגיטימי, התינוק במילא נרדם

החול יכול

כטוב ליבינו ביין נסענו שוב לקיבוץ עין זיוון, לאטרקציה שהתגלתה כאחת ההצלחות של הנופשון - החול יכול. הסיפור של המשפחה שהקימה את המקום המופלא הזה באמת מדהים, ובגלל שהיינו מעט אנשים במקום אני ממש שמחה שיצא לי לשמוע אותו. פשוט מעורר השראה. לשי וימית, בעלי המקום היתה בריכה טיפולית במרכז, ליד ראשון לציון, אבל הם חלמו על בית משלהם בצפון. לאחר בדיקות וחיפושים מכרו את העסק במרכז, ארזו את שתי הבנות והגיעו לקיבוץ עין זיוון. מסיבות שונות לא התאפשר בידם להקים שם את הבריכה, והם לא ידעו מה לעשות. הם קיבלו שטח של לול, ושי, שהוא בעל ידי זהב (ובנה את המקום בעצמו) חשב אולי לפתוח שם נגריה. ימית, אישתו, היא מטפלת בילדים, היתה מטפלת גם בבריכה שהיתה להם ורצתה ארגז חול שישמש כמצע טיפולי. הם לא ידעו מה יעשו, וממה יתפרנסו, כשבליל ירח בהיר אחד (כך סיפר שי) עלה בימית הרעיון למקום הזה. מקום שהכל עושים בו מחול, ורואים שהוא באמת יכול הכל. בכניסה למתחם החול יש דגמים של ספינות שבנה סבא צביקה (אבא של ימית), ושי מסביר ברוחב לב על כל פינה ופינה ועל כל סוגי החול. 

מאחורי הגלגל תוכלו להציץ בספינות של סבא צביקה

 ציור  בחול

דליים של ארמונות 

והנה הארמון עומד להיות מקושט בחול צבעוני

אחרי הפעילות המהממת היינו ממש רעבים אז נסענו לכפר הדרוזי מסעדה ועשינו פגישה עם סמבוסק בבית שלו (בית הסמבוסק)

אחה"צ קפצנו לבריכה בקיבוץ מרום גולן, ואז שוב, קצת שיפודים על האש...

היום השלישי

את היום האחרון בחופשונת שלנו פתחנו שוב בבריכה

לדעתי אפילו רק הריח של הכלור גורם לילדים להתעייף, גם בלי להיכנס למים. אחרי התארגנות אמרנו ביי לקיבוץ ויצאנו לדרך. רצינו לבקר בבית הריבות, בקדמת צבי, נסענו לשם אבל אז גילינו שהמקום סגור בשבת, אז במקום ריבה הבאתי רק תמונה

למרות שכתוב פתוח- היה סגור

יקב אסף / בית קפה Adika

בשלב הזה כבר היינו ממש רעבים (בכל זאת, בריכה והכל), וחיפשנו מקום לאכול בו. ברשימת המסעדות שקיבלתי בקיבוץ אורטל היה כתוב שם של בית קפה באיזור אז נסענו לשם. איזו הפתעה נעימה וטעימה!

כל המתחם של יקב אסף פסטורלי להפליא. לצד היקב יש שתי בקתות עץ לאירוח ואת בית הקפה שלמען האמת מזכיר יותר בר יין תל-אביבי. האוכל הוא למעשה מבחר מאזטים קטנים שהולכים כל כך טוב עם יין עד שממש הצטערנו שצריך לנהוג עכשיו את כל הדרך חזרה. ביררנו (שוב, במסגרת הפנטזיה על סופ"ש רומנטי נטול ילדים), והמקום מספק חבילות הכוללות לינה, שלוש ארוחות ביום ו-אהמ...יין חופשי. מה שנקרא- בואו ואל תצאו מהחדר.

Adika

סלט חסה. התענגתי על כל עלה

סיימנו לאכול והתחלנו לנסוע הביתה. היו מלא עצירות בדרך (אחת מהן במקדולנדס, לא צילמתי). המוח מרגיש מאוורר, הנשימה טיפה התרחבה ומה שהכי ברור זה שחופשה היא, בכל זאת, מוצר צריכה בסיסי.