מסיבת בריכה

מזל שיום שישי ושרוני הזמינה אותנו למסיבת בריכה בגינה.

זה הרבה יותר צבעוני ופוטוגני מרגעי שבירה למיניהם

בטח כשמיקי הכלב נמצא בתמונה

אהבה בין ילדים וכלבים היא האהבה הכי טהורה שיש.
גור- כשמו כן הוא- חילק למיקי נשיקות וכאפות באיזון עדין ללא הפסקה. בן בנה איתו מערכת יחסים של ליטופי בטן בלתי פוסקים.
יש פה רמז שצריך לקחת כלב??? אפילו מנקה עוד אין לי!

***

עדיין לא הגעתי למסקנות לגבי המשך האתגר. קשה לי מאוד לוותר על אתגרים ומשימות שהצבתי לעצמי. להפסיק דברים באמצע. קשה לי מאוד לוותר לעצמי. מה זהו? קצת קשה אז נשברים?

מצד שני, אולי זה השיעור שאני צריכה ללמד את עצמי פה? להעלות פוסט כל יום במשך 30 (!) ימים...יש מצב שלא חשבתי על זה עד הסוף ומרב התלהבות פשוט זרקתי את עצמי למים? אני לא רוצה להמאיס את זה, לא עליכם ובטח שלא על עצמי. בסוף אני אגמור את 30 הימים האלה ולא ארצה עוד לגעת בבלוג לעולם והוא ישאר בודד ויתום בגיל 40.

אולי הלמידה היא שאני לא צריכה להיות יותר מדי קשה עם עצמי, שמותר לפעמים לעגל את הפינות וזה עדיין יהיה טוב, יהיה בסדר? 

ואם אני אלך על שביל האמצע, שניים-שלושה פוסטים בשבוע. האם זה עדיין יעמוד באתגר? יריית הפתיחה כבר נעשתה, את ההצהרות כבר הצהרתי, אפילו המטרה להתחיל לכתוב מחדש מתקיימת.

מה אתם חושבים? אשמח לעצתכם. באמת, כל תובנה תתקבל בברכה.

***

בכל זאת, יום שישי, אז חייבים קצת אופטימיות להתחיל איתה את סוף השבוע. בתמונה למטה: רגע של תעופה עצמית על הלוק שהנדסתי לעצמי הבוקר בתוך כל הבלאגן של הילדים. למה לא.

יאללה תרגיעי.