"אבל למה את לא מחייכת?" עכשיו תשאלו.
אחר הצהריים בשבת בחוף תל אביב. המוני אדם מסתירים קו של מים או בריזה, מרדף אחרי תינוק זוחל שבמקום לאסוף צדפים אוסף את בדלי הסגריות שפזורים על החוף, גלים מזוהמים שנשברים על כפות הרגליים ואוהל לצל שמתפקד כחממה. כן, הייתי ממורמרת.
ואז קיבלתי קצת על הראש ושיניתי כיוון. נכון, היין עזר, אז מה?
בסופה של שבת הצלחתי להינות קצת ואפילו לצלם מספר תמונות פוטוגניות. לפחות הילדים היו בשמיים.
***
תודה על כל התגובות שלכם, ההארות החכמות והתמיכה. אתם עוזרים לי בדרך ובנתיים החלטתי שאני ממשיכה באתגר כרגיל. עד נקודת השבירה הבאה...אבל התודה אליכם, שקוראים ומגיבים היא אמיתית ומהלב. זה ממש לא מובן מאליו.
שבוע טוב ומבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה